Make your own free website on Tripod.com

עודכן ב‏יום רביעי 16 יולי 2003

בלוג

הפרק נכתב בלשון נקבה והוא מתייחס לזכר ולנקבה כאחד.

 

בלוג הוא יומן אישי פומבי שמתאחסן באתר שמכיל בלוגים וניתן לעריכה דרך האתר ללא צורך בידע בבניית אתרים. הגישה אליו יכולה להיות חופשית או בסיסמא. הרמה שלו יכולה להיות בסיסית ובחינם או משוכללת יותר ובתשלום. אתרי בלוגים בד"כ רשומים ברובוטי חיפוש כמו גוגל ואחרים.

 

מה בין בלוג לבין יומן באתר אישי

אתר אישי יכול להיות משוכלל מאד אולם חסר לו דבר אחד חשוב שיש בבלוג: הפרסום.

אתרים אישיים יש מליארדים אולם מי מכיר אותם ומי מאתר אותם באמצעי החיפוש.

יש כמובן את אתרי הוידאו שבהם האנשים מצולמים 24 שעות ביממה אבל זה נועד יותר לצרכי מציצנות ומין.

תגובות (תיאוריה)

דבר נוסף חשוב מאין כמוהו בעולם הבלוגים הוא ענין התגובות. שהרי אין דבר יותר חשוב כאשר מפרסמים יצירה: ספר, שיר או כל דבר אחר, מאשר התגובות. ואין כמו האינטרנט לטובת התגובה המהירה, לטוב או לרע.

כמובן שיומן שנמצא באתר אישי יכול להכיל גם פורום או טופס לתגובות (יומן אורחים) אולם בשום אתר עם יומן אישי כזה שיצא לי לראות לא ראיתי סדר גודל עצום של תגובות כמו תגובות שקיבלתי בבלוג קטן ופשוט (חינמי) שבניתי  לאחר יומיים.

מה שמדהים בענין הזה הוא כל השיתוף והיחס שיש בין בלוגיסטים. כל אחד שמגיב לבלוג שלך מין הסתם יש לו גם בלוג משל עצמו. לא שזה הכרחי טכנית אבל לא נתקלתי עוד בתגובה של מישהו בבלוג שאין לו בלוג.

 

לפיכך, הגיבו לך בבלוג – את מגיבה גם להם. כך את מכירה מיידית אנשים שעניינת אותם.

 

נכון שאפשר גם למצוא קשר מסויים בין בלוג לבין פורומים מסויימים אבל שם, להבדיל אין עניין באדם עצמו. לא יתכן מצב שאדם יכתוב על עצמו ויכתוב על עצמו וימשיך בכך בכל הודעה שלו. פורומים לא נועדו לכך.

בלוג נועד בדיוק לכך.

אז מה יש לנו כבר?

יומן אישי עם כל המשתמע מכך שמתפרסם באתרי החיפוש הגדולים ויש לו מנגנון תגובות משוכלל.

עולם הבלוגיסטים

לא מצאתי שם טוב לסעיף שעליו אני רוצה לדבר כעת. אבל ממה שרואות עיני אני מבין משהו פשוט:

לכל האנשים שמחפשים חברים באינטרנט – הם הגיעו אל המנוחה והנחלה. עולם הבלוגיסטים הוא הפתרון האידאלי.

בעבר הייתי ממליץ על פורומים שונים כמקור להכרויות והוספת חברויות. לי זה דווקא עזר אבל נשים שהמלצתי להן על זה לא מצאו את עצמן פתאום כותבות בפורומים.

איי סי קיו הוא יותר מדי ישיר אבל כמובן שזה אפשרי למעט הענין של השוביניזם הנורא שיש ברשת וההתייחסות המגעילה של גברים מסויימים לנשים ברשת.

 

בכל אופן בבלוג כל זה נעלם. סוטי הרשת פחדנים מכדי לשלוח הודעות מטומטמות לנשים בפומבי ובכלל, הבלוגיסטים עונים אחד לשני. ומהר מאד מוצאים זה את זה בגילאים המתאימים ובראש המתאים. אני מעז לומר שזה המקום שהכי מהר מוצאים אחד את השני.

 

חשיפה

מה הדבר הכי מעניין בעולם?

 

אנשים או בני האנוש.

 

מה הכי מעניין בבני אדם?

 

הסיפורים האישיים שלהם. המחשבות האינטימיות ביותר.

 

מה בעצם גורם לנו להיפתח בשיחה עם אדם לא מוכר?

 

ההיפתחות שלו כלפינו. כאשר אדם מוריד קליפות וחומות הגנה והופך פגיע הוא מושך אהדה ורצון לשיתוף דומה. בד"כ הנטיה הטבעית היא גם להסיר מגננות.

 

היומן האישי הוא החשיפה האולטימטיבית.

 

נכון שאנחנו לא מציגים בהכרח פרטים מזהים ותמונות חושפניות אלא יותר מספרים על מחשבות ומעשים אבל מלבד זאת זה המקום להתערטלות פומבית. כל פחדינו וסודותינו זוחלים אט ממקום מסתורם ויוצאים לאוויר העולם (תרפיה אידאלית כבר אמרתי?).

 

כמו שאנו נחשפים לעולם ללא תנאים כך הבלוגיסטים האחרים נחשפים כלפינו.

כמות כניסות ותגובות

קודם נשאל את עצמנו אם כמות הכניסות חשובה לנו או אולי כמות התגובות. או אולי שניהם ביחד.

אולי בכלל לא חשובה הכמות אלא איכות התגובות וההקשרים שנובעים מהתגובות.

 

אחרי שנדע מה אנו רוצים ננסה להבין מה מהשפיע על כמות הכניסות והתגובות של בלוג.

כמות כניסות

שם הבלוג, שם בעל הבלוג ושם הפוסט אלו הם הגורמים שמשפיעים באופן ישיר על כמות הכניסות. אולם אלו השפעות רק לטווח קצר. איכות הבלוג משפיעה באופן וודאי על כמות הכניסות העתידי.

כמות הנרשמים כמנוי לבלוג שלנו הוא גורם ישיר לכמות הכניסות. אולם כמות הנרשמים יעלה אך ורק בהתאם לעליית איכות הבלוג. שימו לב, לא עליית איכות הפוסט.

ככל שמתקצר הזמן בין הפוסטים הסבירות גבוהה להעלאת כמות הכניסות.

 

בלוג איכותי מושך אנשים לחתום מנוי. מנוי הוא גורם ישיר להעלאת כמות הכניסות.

 

כמות התגובות

פוסטים איכותיים מושכים תגובות. בלוג איכותי אינו מחייב תגובות. תגובות שלנו לפוסטים אחרים מעלים את כמות התגובות שנקבל.

זמן שעובר בין פוסטים

ככל שמתקצר הזמן בין הפוסטים הסבירות גבוהה להעלאת כמות הכניסות. סבירות יורדת להעלאת כמות התגובות ועוד יותר להורדת כמות התגובות האיכותיות.

 

יש כמובן זמנים אופטימליים.

מי ששולח פוסט פעם בשבוע אין לו שום בעיה. פוסט אחת לשבוע הוא קצב מאד איטי ביחד לכמות הפוסטים שנשלחים בדרך כלל.

 

כדאי מאד לבעלי קצב כזה שהפוסט שלהם יהיה גאוני אחרת חבל על הזמן.

 

 

לא הייתי ממליץ להכניס יותר מ- 3 פוסטים ליום בישראבלוג (הדף הראשון מציג 3 פוסטים בלבד). באופן טבעי כל מה שבדף השני נקרא פחות מהדף הראשון ע"י ממוצע הקוראים.

 

לבלוגיסט שאיננו מוכר ורשימת המנויים שלו קטנה יש יתרון במשלוח פוסטים בקצב מהיר יותר על חשבון האיכות (אני למשל, לא מסוגל).

 

גם אם הפוסט שלנו לא גאוני במיוחד אני ממליץ לעצור רגע ולהשקיע עוד דקה בשפצורים וצ'ופרים.

תוספת נחמדה ומרעננת לפוסט חלש היא אנימציה קטנה (תודה לבלוגומנית). מי שלא מוצא לעצמו אנימציה מתאימה מהאינטרנט יכול לצייר בעצמו אנימציה פשוטה (באתר ההדרכה שלי יש הסבר ליצירת אנימציה).

פוסט או שניים ליום נראה לי קצב סביר.

גם אם שולחים שלושה פוסטים ליום כדאי לשים לב למרווח של 3 שעות לפחות בין פוסט לפוסט. זו לפחות הרגשה שלי מהשבוע שחלף עלי בעולם הבלוגים.

 

 

שם הבלוג והנושא

שם הבלוג ונושא הפוסט הוא אחד הדברים שיש לשקול בכובד ראש מאחר ואלו הדברים הראשונים שנצפים ע"י המבקרים. (את שם הבלוג קובעים ברישום (ראי הסעיף הבא) ואת הנושא של כל קטע (פוסט) כמובן קובעים כשמקלידים את הפוסט.

 

למשל, כאשר נכנסים לישראבלוג והולכים לחלון השמאלי ששם יש את הבלוגים שנכתבו בהם הודעות אחרונות, אנחנו יכולים לראות מספר שמות של בלוגים (בסוגריים שם בעל הבלוג). מתחת לכל שם של בלוג יש את שם הפוסט.

וככה זה נראה בערך:

 

מיומנה האישי של חתלתולה (טיפי) - 7/7

ראש כחול, אבל מהארטיק!

 

האדוונצ'רס של דורון החציל (Snuggles) - 7/7

אני מצחיק, באמת!

 

פיות פיות..גם הן רקדניות (פיה כחולה) - 7/7

כרמיאל רוקדת!!

 

המוסקטירז [אנחנו לא באמת פוסטמות] גם לא יעלי. (המוסקטירז) - 7/7

ההההההההההלו.

 

Just your precious illusions (Mary Jane) - 7/7

עשיתי גבות!!

 

סטיות של ברזילאים (Gilthans The Quiet) - 7/7

דיר בלוג

 

האסוציאציות האחרונות שלי (Pixy-led) - 7/7

מופלא-מופרע-הופעל:

 

ממצב?! (malkavey) - 7/7

זה היה נהדר.

 

מגירת הספרות (פסבדו משוררת) - 7/7

טואמה - שירה

 

Havoc's Chronicles of Insanity (Lord Havoc) - 7/7

תשובות לשאלון השבועי

 

כשאנחנו מסתכלים על הבלוגים, קודם כל צריך לזכור יש אלפי בלוגים וכל רגע יוצאת הודעה חדשה לאחד הבלוגים וזה רק בישראבלוג (יש בעולם הגדול עוד בלוגים רבים כמובן).

המלצה טובה היא להציץ מדי פעם למשך פרק זמן על בלוגים שהנפיקו הודעות חדשות בלי שאנו מכירים אותם קודם. סתם באקראי. אבל בכל זאת כשמסתכלים על שמות הבלוגים והפוסטים יש איזו נטיה ללכת ולהסתכל על בלוגים מסויימים קודם.

אני מניח שבחורים יימשכו הכי הרבה לבלוג הראשון "מיומנה האישי של חתלתולה" (במקרה גם הצצתי לבלוג הזה והוא שייך לנערה בת 14 והבלוג מתוק. ממליץ)

 

בכל הנושא של שמות וכינויים (ניקים) באינטרנט אני חושב שזה כבר הפך לאמנות. שלא כמו במציאות, אי אפשר במקום מסויים להשתמש בשני שמות זהים. הדבר גרם למקוריות יתר בבחירת שמות. לחיות אינטרנט חדשות אין תמיד את המודעות הזו לשמות ועד שהם קולטים את זה הם פשוט בוחרים בשמות ארוכים מדי.

 

אז כאן בבלוגים לא מספיק להמציא שם קצר ומקורי אלא יש לחשוב על שם שימשוך את הבלוגיסטים. יחד עם זה מאד לא ממליץ לכתוב שם פרובוקטיבי שאין מאחוריו כלום. ז"א שם בלוג כמו "הנאנסת"  בוודאי ימשוך עיניים רבות. השאלה הגדולה היא האם באמת יש מאחוריו סיפור נורא או שזה פיברוק, טריק למשוך מבקרים. והאם אנשים באמת ירצו לקרוא סיפור כזה. לפעמים הסיפור עצמו פשוט מזעזע ולא מושך בכלל קוראים.

 

בקיצור, ברור ששם פרובוקטיבי מושך יותר משם חסר אופי אבל לבלוג אפשר גם להיכנס, להציץ ולעוף משם בשיא המהירות. אז יהיו לאותו בלוג 10000 כניסות השאלה היא כמה תגובות יהיו וכמה מהם יהיו רציניות. האם באמת מישהו קרא את מה שכתוב שם.

 

לסיכום, כדאי מאד שהשם יהיה פרובוקטיבי במידת מה אבל בוודאי שלא הרבה יותר פרובוקטיבי מאשר הבלוג עצמו.

 

בישראבלוג כפי שכבר ציינתי יש 3 שמות: שם הבלוג, שם בעל הבלוג בסוגריים ומתחת יש את שם הקטע.

בכל אחד מהאלמנטים יש אפשרות לשים משהו מושך יותר או מושך פחות.

ההרגשה שלי ששם אמיתי (יכול להיות בדוי אבל שם שקיים במציאות) הוא דבר אחד שמקרב את הקורא לכותב.

בכינוי שלי לדוגמא: "עמית המכשף" יש גם את האלמנט הזה אבל המילה "המכשף" לא מוסיפה והיא יותר מדי מסתורית ולא מובנת. אלמלא זה היה כבר השם הקבוע שלי באינטרנט הייתי משנה אותו למשהו יותר חם.

בשבילכם זה עדיין לא מאוחר.

 

שם הקטע הוא יותר סלחני אבל עדיין כדאי לחשוב על שם טוב ומושך.  אבל במידה והקטע לא משך מספיק קוראים ומגיבים אפשר תמיד לכתוב קטע חדש או לערוך את הקטע הישן. אפשר גם לשנות לו את השם.

עיצוב הבלוג

אחרי השמות בא התור של העיצוב.

אני אוכל להסביר הכי טוב על העיצוב כי אין לי בכלל חוש לעיצוב.

 

בשלב ראשון צריך לחשוב על עיצוב שלא יקשה על המבקר. שילובי צבעים דומים של רקע וגופן הם מתכון בטוח לבריחת קוראים. אף אחד לא אוהב להוציא את העיניים. גופן קטן מדי גם כן לא עוזר.

לא להתבייש להעתיק עיצובים של בלוגים אחרים או לפחות חלקי בלוגים אחרים. אין צורך להיות כאן כל כך מקורי לפחות לגבי הצבעים.

 

צבעים רכים פחות צועקים ופחות מרגיזים את העיין אבל יש לחפש יותר בדקדקנות את גווני הקונטרסט שלהם כדי שהגופנים יהיו קריאים. בד בבד אלו צריכים להיות צבעים שאהובים גם עלינו וגם בעלי מכנה משותף רחב ככל הניתן.

צהוב, שחור, אדום כרקעים הם רקעים חזקים מאד ולא פשרניים. ממליץ יותר על גווני המשנה שלהם.

המבנה המנצח בישראבלוג לגרסאות החינם הוא טור קטעים באמצע העמוד ובשני צדדיו או בצד שמאל טור של רשימות.

על הרשימות נסביר יותר מאוחר. בכל אופן ראיתי שיש בעיה מסויימת לקטעים רחבים במיוחד כאשר מדובר בשני טורי רשימות. אני עברתי לטור אחד מצד שמאל.

 

 

 

איך פותחים בלוג

ובכן, כמו אימייל, פורום או אתר חדש יש להירשם באתר שמרכז בלוגים. לא אוכל כאן להמליץ על הרבה אתרים פשוט כי עדיין אין כל כך הרבה בארץ.  אחד האתרים הגדולים והידועים הוא האתר של יריב חבוט שנקרא ישראבלוג.

 

האתר עצמו ספרטני למדי אולם מעמיד כלים יעילים למדי לטובת הגולשים ואף לא מילה על הגבלת הבלוג. נכון שקצת קשה למלא בלוג כאשר  כל תמונה מוגבלת ל- 50 K אבל עדיין זו אפשרות.

 

אתר הבלוגים של ישראבלוג הוא חינמי עם אופציה לשדרוג לגרסה המקצועית יותר. התשלום הוא בסך 100 שקל לשנה. ובהחלט שווה כל פרוטה.

אני אישית לא נרשמתי לגרסה המלאה (סתם אין לי כסף) אבל אני גם לא יכול להגיד בבטחון שכל אחד זקוק לגרסה המלאה.

 

בגרסהה המלאה מקבלים מספר דברים נוספים:

 

יכולת עיצוב מורחבת וסטטיסטיקה משוכללת על הכניסות לאתר.

הבלוגיסטים החינמיים לא מכניסים תמונות לדף הראשי אלא רק בתוך הבלוג בהודעות. כמו כן יש רק מונה כניסות פשוט בדף הראשי ללא שום סטטיסטיקה נוספת.

 

אני מתנצל לפני מי שחיפש עוד חומר פילוסופי על בלוגים כי אני עובר כאן לתיאור לגמרי טכני של שימוש בבלוג של ישראבלוג.

וכאן גם המקום לציין אתרי בלוגים נוספים.

 

תפוז השיקה בימים אלה בהודעה רשמית את אתר הבלוגים שלה שכבר היה פתוח מזה זמן ללא פתיחה רשמית.

 

ממבט כללי על האתר של תפוז הוא לא נותן כל כך הרבה כמו הבלוגים של יריב חבוט אולם הוא רק חינמי (אם אפשר לקרוא חינמי לכל הפרסומות הקופצות שם) והם נותנים להוסיף תמונות עד חצי מגה שזה המון. אבל כנראה שהעם יעדיף את התוכן על התמונות. העתיד ידבר.

הכתובת הראשית של ישראבלוג היא: http://www.israblog.co.il

מימין אנו רואים רשימת קישורים. נלחץ על "הצטרפות".

מגיעים למסך עם 4 שלבים. בשלב ראשון נקליד שם משתמש וסיסמא (באנגלית) ונלחץ על "המשך".

בשלב השני יש לעדכן את הפרטים האישיים שאותם אנו רוצים שהקוראים והמבקרים ידעו. שדות חובה הם אלו שצבועים באפור.

כינוי, מין, דואר אלקטרוני ושם הבלוג. אלו הם שדות החובה.

כינוי הוא השם (בעברית או אנגלית) שיופיע בכל מקום ויזהה אותנו. למשל הכינוי שלי הוא "עמית המכשף". שם הבלוג הוא מעין תיאור קצר שאנו מחליטים שיתאר הכי טוב את הבלוג שלנו. את הבלוג שלי תיארתי כך: "עמית במסע אל כל מה ששורט מתגלגל מיילל ואוהב" (לא לפי הסדר הזה).

יש שם עוד שדות רבים שאינם חובה אולם הם חלק בלתי נפרד של הבלוג ומומלץ מאד למלאם. שדות שבעצם מאפשרים לאתר את הבלוג שלנו ברחבי הסייברספייס.

 

לאחר שמלאנו את כל מה שצריך למלא נלחץ על המשך ונעבור לשלב 4, שלב הגדרת העיצוב. אנחנו יכולים להתעלם מהשלב הזה וללחוץ על "המשך". בשלב יותר מאוחר של צבירת נסיון נוכל ללחוץ על לחצן "עיצוב" ולשנות צבעים ומבנה.

במסך האחרון אנו מגדירים את הקטגוריה שאליה נשייך את הבלוג שלנו. ניתן לסמן עד 3 קטגוריות.

 

עריכת הבלוג

ברגע שסיימנו עם הרישום אנו יכולים לערוך את הבלוג. כל פעם שנכנסים לעריכת הבלוג יש לנו שעה להכנסת הטקסט והתמונות. במידה ונשאר במסך העריכה בלי לסיים את העריכה במהלך השעה – המסך יסגר והחומר שכבר נערך יאבד.

 

אני ממליץ תמיד לערוך קודם את התמונות והטקסט במסמך וורד. להכין את התמונות בגודל המתאים (מותר רק עד 50 K גודל תמונה) ורק אח"כ להעתיק ולהדביק לתוך חלון העריכה.

 

לעריכת הבלוג שלנו אנו יכולים להיכנס בפעם הראשונה מהכתובת הראשית על ישראבלוג כפי שנתתי מוקדם יותר.

במסך זה יש לנו תאים למילוי שם וסיסמא שלנו וזה מכניס אותנו לחלון העריכה של הבלוג שלנו.

 

למי שזקוק לעזרה להקטנת תמונות ללא איבוד איכות יכול למצוא בנושא ההדרכה "סריקה" כפי שמופיע בטור ההדרכות כאן באתר.

 

להוספת תמונה (שהוכנה מראש) יש ללחוץ על השורה האחרונה משמאל בחלון עריכת הבלוג על הקישור "הוספת תמונה". ניכנס ל"עיון" נבחר תמונה ולחיצה כפולה עליה. אח"כ שמור ו"אישור".

התמונה מתווספת תמיד בסוף הקטע אבל אפשר לגרור אותה (בעדינות) אל כל נקודה בתוך הבלוג.

 

 

תגובות (טכניקה)

הכי נוח לטעמי הוא לקבל את התגובות במייל. אני לא ממליץ אף פעם להשתמש במייל האישי POP3 של אאוטלוק אל מייל חיצוני. אבל ברור שזה נוח מאד לקבל למייל שמודיע לך כאשר מגיע מייל חדש. למשל אינקרדימייל הוא מאד נוח לענין הזה.

 

בכל אופן למייל פנימי או מייל חיצוני (כמו של וואלה) זה נוח. אני נכנס לוואלה רואה שיש לי מכתב חדש. נכנס לתיבת הדואר ורואה שמדובר בתגובה חדשה להודעה שלי בישראבלוג. בתוך המייל מופיעה התגובה כפי שמופיעה גם בישראבלוג וגם קישור ישיר להודעה המקורית שם.

בשביל להגיב אפשר להגיב בשתי דרכים:

א.     אם מצויין האימייל של השולח אפשר להפוך את התגובה לאישית ולשלוח לו פשוט מייל.

ב.      אם לא מצויין מייל או אם לא מעוניינים אז לוחצים על הקישור ומחפשים בתוך חלון התגובות את התגובה שלנו.

 

כדאי מאד ללחוץ על לחצן "תגובה לתגובה" של אותה תגובה כדי להגיב עליה וכדי שבעלת הבלוג או בעלת התגובה תקבל גם היא למייל שלה הודעה שהגבנו לה.

בכל תגובה (לתגובה, או לקטע) יש למטה שתי תיבות סימון כאשר האחת מדברת על "זכירת הפרטים האישיים" כפי שהקולדו בתגובה. והשניה מדברת על קבלת הודעה באימייל שלנו על תגובה לתגובה זו.

כדאי לסמן את שתי התיבות הללו.

 

לכל מי שהגיב לנו על הקטע או על התגובה יש בשם שלו בסוגריים את האתר שלו (הבלוג) וכדאי מאד להיכנס ולראות גם את הבלוג שלו. יותר מנימוס בסיסי – אלו הם האנשים שהבלוג להם עשוי למצוא חן בעינייך.  גם תגובה מינימלית לכל מי שהגיב לנו היא מתבקשת. ומי שרוצה עוד יותר טוב שיגיב גם על הבלוג של המגיב.

 

עדכונים

בישראבלוג כמו גם אולי במקומות אחרים יש מצב שנקרא עדכונים. אנחנו יכולים להרשם כמנויים לבלוג מסויים וכאשר הבלוג יתעדכן נקבל הודעה במייל שלנו.

 

כאשר מבצעים את הרישום הזה (בכל בלוג יש למעלה משמאל אפשרות כזו) מקבלים אזהרה שבעל הבלוג יוכל לראות את המייל שלנו במידה ונאשר.  אוקי. אז שיראה את המייל שלנו.

 

לאחר שנרשמנו כמנוי לבלוג מסויים נקבל מייל כל פעם שהיא כותבת משהו חדש בבלוג שלה.

 

את המייל של רישום העדכון אני ממליץ לשמור בתיקייה נפרדת. בכל מייל כזה יש מספר של הבלוג (ללא השם שלו למרבה הצער) לחיצה על המספר מעבירה אותנו לבלוג. במידה ונרשמנו לבלוגים רבים אפשר גם להכין מסמך רישום קטן שיכיל את שמות הבלוגים או בעלי הבלוגים שאליהם נרשמנו כדי שלא ננסה להרשם שוב או שנחפש שוב.

 

לעומת הודעות הרישום לעדכונים יש את העדכונים עצמם. ז"א המייל שמודיע שהבלוג המסויים התעדכן. את המייל הזה אפשר למחוק לאחר קריאת העדכון.

באותה צורה גם נתייחס למיילים לגבי תגובות לבלוג שלנו ולתגובות שלנו. נקרא ונתייחס ונגיב ואח"כ נמחוק את המייל המודיע. אין צורך לאסוף את המיילים הללו.

 

 

רשימות

כפי שציינתי, בבלוג של ישראבלוג יש עיצוב כך שההודעות מופיעות במרכז ומשמאל יש טור לרשימות (או גם מימין).

הרשימות מיועדות לאוסף מידע וקישורים שצריכים להופיע כל העת בכל קטע כך שיוכלו לשמש עזרה בזיהוי הבלוג והמאפיינים של בעל הבלוג.

מה מקובל לשים ברשימות אלו

1.      דברים שאני אוהבת (אפשר כל סוג לרשימה נפרדת, כמו שירים, זמרים, סרטים. ספרים, אוכל וכו')

2.      קישורים לאתרים מומלצים

3.      קישורים לאתרים שלנו

4.      קישורים לפוסטים שלנו

5.      קישורים לבלוגים של אחרים או פוסטים מומלצים.

6.      שירים

7.      בדיחות

 

אני מתאר לעצמי שיש עוד רעיונות טובים לשים ברשימות אבל אלו הם מספר רעיונות על קצה המזלג.

בניית הרשימה

הרשימות מתחלקות בישראבלוג לרשימות כותרת ורשימות פריטים בתוך הרשימה הראשית.

כאשר נכנסים עם השם והסיסמא רואים בחלון הראשי של עריכת הבלוג בקישורים למעלה את המילה "רשימות". כשנלחץ עליה ניכנס לעריכת רשימת הפריטים הראשית הראשונה.

בתחילה יש לנו רק שורה אחת שמכילה את המילים "הקלד כאן כותרת לרשימה חדשה". נקליד במקום מילים אלו את הכותרת שלנו. מימין נרשום את מספר הרשימה לפי סדר ההופעה הרצוי לנו. במידה ואיננו יודעים אנו יכולים להשאיר את זה בינתיים ריק.

נלחץ משמאל על הקישור "שמור". והכותרת נשמרה.

ברגע שהכותרת נשמרה מופיעה לנו שורה חדשה לכותרת נוספת והכותרת שנשמרה מקבלת תוספת של "מחק" ו- "ערוך פרטים".

כעת אנו יכולים ללחוץ על "ערוך פרטים" ולהיכנס לעריכת פרטי המשנה של הרשימה.

בפרטי המשנה אנו יכולים כבר להכניס גם קישורים.

בחלון זה נראה בתחילה רק שורה אחת ובה כתוב "הקלד כאן תיאור פריט חדש". נקליד את תיאור הפריט הראשון ברשימה שלנו, למשל שם של אחד האתרים המומלצים שלנו. מימין נקליד את המספר שקובע את סדר הופעת הפריט. משמאל נדביק או נקליד את כתובת האתר. נלחץ על "שמור".

כעת יופיע לנו הפריט כפי שמופיעים הפריטים המוכנים בתמונה ומתחת לו תופיע שורה חדשה כמו שהיה בהתחלה.

כעת נוכל להמשיך ולערוך את רשימת הפריטים שלנו.

בסיום נלחץ על "סיים" ונחזור לחלון הקודם של הפריטים הראשיים של כותרות הרשימות. גם שם נלחץ על "סיים" ונחזור לחלון העריכה הרגיל.

 

הוספת רשימת בלוגים מומלצים

לצורך זה ניכנס קודם לבלוג הרצוי. בכל בלוג יש למעלה בקישורים את המילים "לינק ישיר לכאן". לחיצה ימנית על הקישור הזה ובוחרים בפקודה "הוספה למועדפים".

כך יש לנו במועדפים קישור ישיר לבלוג האהוב עלינו.

כשרוצים להעתיק את כתובת הבלוג הזה אל הרשימות שלנו נלחץ על המועדפים באקספלורר שלנו ונאתר את המועדף עם הבלוג הרצוי. לחיצה ימנית עליו ו"מאפיינים" תתן לנו חלון עם שורת הכתובת צבועה בכחול. נעשה קונטרול C ונעתיק את הכתובת לזיכרון של המחשב. עכשיו נוכל ללכת לערוך את רשימת הבלוגים המומלצים שלנו ולהדביק לבלוג הרצוי את הכתובת. עם קונטרול V כמובן.

 

 

עיון בבלוגים של אחרים

מספר שיטות אפשריות על מנת לאסוף לעצמנו רשימת בלוגים איכותיים לעיון.

 

בראש ובראשונה מתחילים לבדוק כל בלוג ששולח פוסט חדש (בדף הראשי של ישראבלוג). כשנגמרת הרשימה הראשונית אפשר ללחוץ על הקישור למטה לרשימה המלאה ולהמשיך לעבור על הבלוגים אחד אחרי השני.

כל בלוג שמדבר ללבנו אפשר להוסיף למועדפים ו/או לשלוח תגובה. בלוגים שמוצאים חן בעינינו מאד אפשר לעשות מנוי וגם להוסיף למועדפים ולשלוח תגובות.

 

אין זה דבר פשוט. מעבר על עשרות סיפורי חיים, מחשבות, רגשות, סיפורים ושירים יכול לעייף כל אחד.  בכל זאת אני מציע לא להתייאש ובכל "נגלה" כזו של חיפושים לאמץ לעצמנו לפחות בלוג אחד.

 

בכל בלוג יש גם תגובות שונות. לפעמים אפשר לפי התגובות לקבל מושג על הבלוג ועל הפוסטים שלו.

 

התגובות עצמן מכילות את הקישור לבלוגים של המגיבים.

 

אפשר גם בעת הבדיקה של הבלוגים בפעם הראשונה (עוד לפני שגיבשנו דיעה)  להציץ פה ושם לתגובות מיוחדות. אולם הרבה יותר מומלץ להגיע לבלוגים של אנשים שהגיבו לפוסטים בבלוגים טובים.

 

סביר להניח (יש גם יוצא מהכלל כמובן) שמגיבים בבלוג אהוב הם בעלי בלוג שיש לו סיכוי טוב למצוא חן בעינינו.

 

לפיכך, ברגע שיש לנו לדוגמא, 10 בלוגים אהובים, מספיק עם נעבור על התגובות בתוכם ונציץ על הבלוגים של המגיבים כדי לאסוף לעצמנו עוד כמות נכבדה של בלוגים איכותיים. וההמשך הוא בטור הנדסי.

 

בישראבלוג לכל תגובה יש בסוגרים את הקישור לבלוג של המגיב עם השם (האתר שלי)

סידור הפוסטים בישראבלוג

ההודעות מסודרות כך שההודעה האחרונה מופיעה ראשונה. בכל דף אינטרנט יכולות להופיע עד 3 הודעות. בתחתית כל עמוד מופיעים מספרים שמקשרים לדפי אינטרנט נוספים של אותו חודש, בכל דף עד 3 הודעות.

הדפים מסודרים בצורה כזו שהדף הראשון באותו חודש מופיע במספר האחרון. מי שמעונין לקרוא את היומן האישי של בלוגיסט לפי סדר כתיבתו, צריך לפנות לארכיון (חלונית בחירה משמאל), לבחור את החודש הראשון שבו התחיל הבלוג ובתחתית העמוד לבחור את המספר הראשון. בנוסף, עליו להתחיל לקרוא כל דף כזה מההודעה האחרונה שבו עד להודעה הראשונה (שהיא בעצם האחרונה מבחינת זמן כתיבתה).

 

זהירות בבלוג

אני מנצל את עיוני בבלוגים ומעתיק לכאן תוכן של כתבה מאת צביקה בשור שפורסמה בנענע ב- 23 לדצמבר 2002 (את הקישור לכתבה מצאתי בבלוג של נטע)

 

יומני היקר, בגללך פוטרתי

אם התעצבנתם על הבוס, אם הטמבל שאחראי על השרתים שוב דפק לכל החברה שלכם יום עבודה, אם חתמתם חוזה חדש עם משרד ממשלתי - כדאי שתסתמו את הפה. יותר ויותר אמריקנים (וכותב שורות אלה), מגלים שבירבורשת שכזה יכול לעלות להם במשרה

מאת: צביקה בשור    16:58 23/12/2002

 

 

בכאלה תרשמו מה שאתם רוצים

זה היה קטע ממש מטופש, אני יודע. אבל לזכותי יאמר שממש שנאתי את העבודה שלי, ושבעיני תמיד נראו הפורומים של נענע כמו עוד ענף של המשפחה שלי. אז ככה, בלי להזכיר איפה אני עובד ומה בדיוק עושים שם, לכלכתי על מישהו שעשה איתם עסקים. זה היה ביום שישי. ביום ראשון הגעתי כדי לקבל את הודעת הפיטורין שלי.

 

היום הסתבר לי שאני לא לבד. ה"וושינגטון פוסט" פרסם הבוקר כתבה שהשורה התחתונה שלה עלולה לזעזע לא מעט תמימי דרך ברשת העברית. האינטרנט, אומרת אותה שורה תחתונה, הוא לא רק המקום הנפלא הזה בו אתה יכול סוף-סוף להגיד את כ-ל מה שעל לבך, אלא גם המקום הזה בו כ-ל אחד, כולל הבוס שלך, יכול לקרוא את מה שעבר לך בראש, אפילו אם זה עבר שם ויצא משם לפני חודשיים.

 

לפתע מתברר ליותר ויותר בלוגרים (אותם גולשים המנהלים יומי רשת אישיים יותר או פחות) שגם בחלונות הגבוהים למדו לחפש את שם החברה בגוגל, גם בחלונות הגבוהים מריצים אי-מיילים בנוסח "בוינה דוד, ראית איך מלכלכים פה על החברה שלך?". אחד המרואיינים בכתבה, עורך הדין בראד פוסט, מסביר את ההבדל הדק שבין בלוגר חכם לבלוגר מובטל: "מותר לכך לכתוב ביקורת על הסופראנוס כל עוד אתה לא עובד ב-HBO (המפיקה את הסדרה - צ.ב), אבל זה דבר אחר לגמרי לכתוב 'השרת שלנו קרס היום, ואיש התמיכה המטומטם לא הצליח להרים אותו במשך שעות'".

 

 

אתם אף פעם לא בטוחים

 

מומחים מזהירים גם הזהירים שבבלוגרים שלא לסמוך יותר מדי על האנונימיות שמספקת הרשת. אף אחד אינו חכם מספיק כדי לתכנן את הפשע (או החטא הקטן) המושלם. תמיד תשאירו רמזים, ובמקרים מסוימים אתם עלולים לגלות ששופט שלום שפרטיותכם אינה מענייניו הורה למפעילת שירות הבלוג לשחרר את המידע עליכם, לטובת המעסיק הזועם.

 

אוון וויליאמס, אחד ממייסדי החברה העומדת מאחורי אתר Blogger.com, מספר כי לאחרונה נתקל במקרים רבים של עובדים המתקשרים לחברה ומבקשים, כמעט בפאניקה, כי יוסרו פריטי מידע כאלה או אחרים מפרי עטם, כדי להימנע מפיטורים, או מתביעות מעסיקים לשעבר.

 

גראף המובטלים/בלוגרים

"הרבה קריירות נהרסו בגלל פליטות פה זועמות, בין אם פנים אל פנים, ובין אם ברשת", מסכמת פאם פאר, נשיאת חברת הייעוץ LLC, את התורה כולה.

 

 

ואולי זה הפוך?

 

ואם חשבנו שהבלוגים הם שגורמים לאבטלה בחלק מהמקרים, הרי שהיום ממש עלה באינדיפנדנט הבריטי גם טור חביב ומקורי של בחור בשם כריס גאלקר, סטארט-אפיסט (מיל.) המעלה תיאוריה חביבה ומקורית לא פחות: "פעם ישבנו על כיסאות אוויר, שיחקנו בכדורגל על שולחנות-שנתנה-החברה, ושטנו במפרץ סאן פרנסיסקו בחצות על יאכטות-שהחברה-שכרה. כתבנו קוד, מירקרנו, עבדנו עד מאוחר, מאוחר מאוד. כמה מאתנו נהיו עשירים, עשירים מאוד. חלק לא. עכשיו אנחנו, אלה שלא, 'מייעצים' או עובדים במשרה נמוכת שכר בחברות הנאבקות על קיומן...רבים מאיתנו בלוגרים. מעניין יהיה לראות אם יש מתאם בין העליה המטאורית בבלוגיות, ניהול היומנים המקוונים, ועליית אחוזי האבטלה בעמק הסליקון".

 

מעניין יהיה לבדוק אם גם בישראל, שחוותה את שתי החוויות המעצבות הללו בדיוק כמו סאן-פרנסיסקו, קיים קשר ביניהם. אני כשלעצמי יכול רק להעיד שהפיטורים שלי שלחו אותו למסע פורומים חסר מעצורים, עד שמצאתי משהו אחר לעשות עם הידיים.

למה אנשים כותבים בלוגים



 

אני אנסה לנסח כמה תשובות.

אני מניח שאת רוב מה שיש לי לומר על בלוגיסטים ועל בלוגים אני למד מעצמי. ז"א אני בלוגיסט בדם אפילו שלא ידעתי את פירוש המילה.

 

באתר הסיפורים והשירים שלי חלק לא מבוטל מהם הוא סיפור חיים. אוטנטי לחלוטין.

 

יומן חיים בכתב יד יש לי מתחילת התיכון כך שהייתי מבושל כהלכה לקראת הבלוג.

גם כתיבה בפורומים שונים היוותה בשבילי סוג של בלוגיזציה.

 

אז מה מניע אנשים שונים לפתוח בלוג מלכתחילה ומה מניע להתמיד?

 

אני מניח שהרצון לכתוב יומן חייב להיות בבסיס הענין. הרצון להעלות דברים על הכתב באופן כללי, היכולת לכתוב (או להקליד), הרצון לספר לאנשים אחרים על חוויות מאד אישיות ואינטימיות שלנו, ו/או הצורך הכמעט אקהיביסיוניסטי לעירטול פומבי של הנשמה.

 

משיטוטי בבלוגים של ישראבלוג ראיתי גם סוג נוסף של בלוגיסטים. הם מתחילים לכתוב שם כאילו שזה פורום תמיכה. כותבים ומחכים שיכתבו להם תגובות ויציעו להם הצעות. כותבים כדי לשפוך את הלב ומדגישים שהם לא מתכוונים להמשיך לכתוב בבלוג.

 

מה שמדהים שחלק מהאנשים מהסוג האחרון נדבק בקדחת הבלוגים והם לא מפסיקים לכתוב.

 

בסה"כ כתיבה לשמה היא דבר מפרה, תרבותי וחכם.

אני אוהב לכתוב (להקליד) . יש לי כנראה גם בעיית זיכרון וריכוז והקלדת הנתונים עוזרת לי לעשות סדר בחיים.

המילה הכתובה מקבלת מימד שונה מהמילה הנאמרת. יש לה יותר משקל במצבים מסויימים. היא כאילו מקבלת את רוח הקודש.

לזרוק ספרים לפח זה לא מקובל אצלנו. אפילו ספרים נחותים ביותר אני לא זורק. יש לי המון כבוד למילה הכתובה וזו כנראה גם סיבה טובה לאהבת הכתיבה.

 

גם היסטוריות של ICQ ומיילים אני שומר.

 

  אני רוצה להניח שאני לא כל כך שונה מחלק גדול מהאוכלוסיה שגם לו יש כבוד למילה הכתובה. זו סיבה בהחלט טובה לכתיבה בכלל.

ברגע שמצטרפת לסיבה הזו גם יכולת כתיבה וגם רצון לכתוב יומן וגם צורך אקהיביסיוניסטי מסויים הרי יש לנו בלוגיסט.

 

ההתמדה בבלוג נובעת מאותן סיבות של התחלת הבלוג. אין סיבה להפסיק דבר טוב. אדם שיודע לכתוב והולך לו והוא גם מקבל תגובות אוהדות ורוכש חוג חברים סביב הכתיבה שלו – כמו סופר של רב מכר – אין סיבה שיפסיק לכתוב.

 

מה התרומה של בלוג לכותב?

 

הכתיבה היא דבר מרגיע למי שאוהב לכתוב.

ההבעה העצמית ושיתוף חוויות היא בהחלט הקלה בנטל.

הכרת חברים חדשים היא תרומה לא קטנה בפני עצמה. ובמיוחד שמדובר בחברים על בסיס דומה.

 

תופעות בלתי צפויות בבלוג יכולות להיות רבות אולם מחמת חוסר נסיון אני לא יכול לומר בוודאות משהו נקודתי.

מניח שכתיבה ותגובה לכתיבה יכולים להאיר דברים מסויימים בחיים שלנו באור אחר.

מניח שזיהוי פומבי של בעליו של בלוג יכול לגרום למהומה לא קטנה בחייו.

 

מה מניע אנשים לקרוא בלוגים של אחרים?

אותה סיבה שמניעה אותנו לקרוא ספר אוטוביוגרפי או כתבה אוטוביוגרפית או לצפות בסרט תעודה או "חיים שכאלה".

 

הענין הוא שכל הסוגים של אוטוביוגרפיות למיניהן שונות בתכלית השינוי מבלוג. יש בבלוג הרבה יותר כוח משיכה מאשר כל אוטוביוגרפיה.

 

בלוג הוא יומן אישי. זהו משהו מאד אינטימי. על בלוג לא עושים "חיים שכאלה".

 

קריאת בלוג שכתוב היטב היא בעצם קריאה בספר מתח מאד פרובוקטיבי ואינטימי.

 

במידה ונוצר גם קשר בין הכותב/ת לאחד הקוראים/קוראות הרי שהרצון להכיר את הצד האינטימי שלו/ה גדול יותר.

הרי מה אנו עושים כאשר מכירים חבר/ה חדשים? מנסים קודם לתהות על קנקנם. לשמוע את סיפור חייהם, לדעת מה הם אוהבים ומה הם שונאים. איזה חוויות כבר עברו בחיים וכו'. קריאת בלוג מכניסה אותנו  בבום גדול לתוך החיים של הבלוגיסט.

 

זו חוויה מיוחדת במינה – קריאת בלוג.

 

 

טיפים לכותבים מתחילים

מאחר ויש לי נסיון בכתיבה וגם קצת נסיון בבלוגים אז אני דיי אובייקטיבי ויש לי כמה השגות.

יומן אישי יכול להיות מעייף מאד לקריאה לאנשים שאינם מכירים/אוהבים את הכותב.

לפיכך, מעבר לדחף הרגעי לכתוב ולכתוב (ואת הדחף הזה איני ממליץ להכניע) יש לנסות לתעל את הרצון לכתיבה לזמנים מסודרים ואת כמות הכתיבה לחלקים הגיוניים.

 

לעיתים אנו חשים בעצמנו בפוסט שהוא אולי ממש חושפני או אמיתי אבל עדיין משעמם.

 

אני ממליץ למי שיצא לו פוסט משעמם במידה מוגזמת – שישקיע בפוסט הבא ולא ישלוף אותו כלאחר יד. הרעיון הוא לווסת את כמות הפוסטים בהתאם לתוכנם. פוסט טוב ומענין מאפשר לנו כתיבה יותר נינוחה וחופשית בפוסט הבא. פוסטים משעממים בצורה סדרתית מחייבים אותנו להוציא פוסט אחד מיוחד וטוב.

הכוונה שלי היא להקפיד לא להוציא סדרה של פוסטים משעממים. ברגע שמרגישים שנוצרת סדרה כזו עדיף להפסיק ולנסות ליצור, ולו בעמל נוסף, פוסט אחד יוצא דופן. פוסט שימשוך וירתק.

כמובן שהאידיאלי ביותר הוא בלוג שכולו עשוי מפוסטים מרתקים ואת זה אפשר לתת כטיפ לסופרים מתחילים. אולם כאן מדובר בכותבים של בלוגים ובלוגים טיבם שהם משעממים לפעמים. בכל זאת הם קריאים בגלל החשיפה.

 

כאשר מוציאים פוסט מוצלח בצורה יוצאת דופן כדאי להמתין לפחות יום אחד עד להוצאת הפוסט הבא ולתת ליותר אנשים לקלוט את הפוסט המוצלח בתחילת הבלוג.

בישראבלוג אפשר להכניס בכל דף 3 פוסטים. לפיכך 2 הפוסטים הבאים ידחקו את הפוסט המוצלח לתחתית העמוד אולם עדין הוא יהיה בדף הראשי. רק הפוסט הרביעי "יעיף" את הפוסט המוצלח לדף אחר.

 

כאשר אדם מנסה לקרוא את הבלוג שלנו ומתחיל מהתחלה הוא עשוי להתייאש מהר מאד אם יש לפניו 100 דפי אינטרנט ורובם משעממים.

למי שצובר דפים רבים של בלוג אני ממליץ לו לנסות ולתמצת קצת. כך שהתוצאה תהיה יותר מענינת ופחות בלוגיסטית. יותר מושכת.

 

ושוב אני מדגיש, כל אלו הינם המלצות אולם לא הכנעת הדחף לכתוב.

 

איך עושים בלוג מושך

בלוגים מטבעם שהם עוסקים בחשיפת נשמתו של כותב הבלוג. ככל שהחשיפה גוברת והמחשבות העמוקות נחשפות כך עולה הענין בבלוג.

בלוג קודר שמלא ברגשות אשמה ובכאב – מושך אליו רגשות אהדה אולם איני ממליץ לעשות כך גם אם במחיר מבקרים.

(הסעיף הזה עדיין לא סגור)

 

 

מחיקת תגובות בPRO

לא חשבתי על זה אבל משום שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות לי כוח למחוק תגובות. גם בפורומים לעיתים יש תגובות לא נעימות. בתור כותב סיפורים (פחות בזמן האחרון) הייתי צריך להיות מוכן לקבל תגובות איומות. נכון שהתגובות אמורות להיות על התוכן ועל המקצועיות ולא עלי אבל בפועל אנחנו יודעים שכאשר אדם כותב משהו, יש כאלה שמסיטים את התגובה עליו. זה עצוב אבל אין מה לעשות.

 

אז לא הייתי מנהל פורומים חוץ מהפורומים באתרים שלי וגם שם אני לא ממהר למחוק כלום.

זה דומה אני חושב.

בישראבלוג אין לי פרו ולא נראה לי שאני מתכוון לעשות. למרות שאני מאד מעריך את יריב חבוט. סתם ענין של עדיפויות.

 

האמת, שעוד לא נתקלתי בתגובות של "תמצצי לי" וכיו"ב בבלוגים של ישראבלוג אבל כמובן שיכול להיות שלא הייתי בבלוגים הנכונים. משום מה היה לי רושם שסוטי הרשת (ראי דיון על הנושא בפורום "אנשים ואינטרנט") אינם ממהרים לשפוך את זוהמתם בבלוגים ציבוריים. הם אמיצים לשלוח הודעת אייסי קיו או שורת צ'אט אנונימית.

 

יש כמובן פוסטים וולגריים פורנוגרפים שקוראים לתגובות מהסוג הזה אז שם זה בסדר. יש דיאלוגים שלמים של קללות ונאצות שזה תקין לגמרי משום שכותב הבלוג מדבר ככה.

 

אני בכל אופן לא מציע למחוק תגובות אלא במקרה חירום קיצוני. גם קללה וניבול פה לא צריכים לגרום לאסון בינלאומי ויכולים להישאר על מקומם כדי לתת לקוראי את מכלול הרגשות שנוצרו מהפוסט.

 

כדי לדעת אם תגובה איכפתית ואוהבת נובעת באמת מאיכפתיות את צריכה להכיר את האדם וליצור איתו קשר עמוק יותר. אין לך שום דרך אחרת. ההנחה היסודית היא שאדם כותב את מה שהוא מרגיש אם אין לו מה לפחד.

 

רוב האנשים יעדיפו לכתוב תגובות עדינות ואוהדות מאשר תגובות מתלהמות ופוגעות. אפילו אם הפוסט קורא לתגובות שליליות. רוב המגיבים הם בעלי בלוגים משלהם ועוצמת התגובה שלהם בהחלט נשקלת גם שיקולים סביבתיים ולא רק ענייניים וזהו טבע העולם.

 

וגם בכלל, אנשים שאין להם שום קשר לעולם הבלוגים ומגיבים, עדיין יעדיפו לא להגיב אם הם מרגישים כעס על הפוסט מאשר להגיב תגובה שמשקפת את מכלול רגשותיהם.

 

אני אישית, מעדיף כל תגובה על פני חוסר תגובה. תחשבי על זה.

 

נ.ב

והנה סיכום קצר של אפשרויות התגובה עוד מתקופת ביקורת הסיפורים שלי בפורומים אחרים.

 

התגובה הכי גרועה - חוסר תגובה

תגובה גרועה - תגובה שלילית לא מנומקת

תגובה בינונית - תגובה חיובית לא מנומקת

תגובה טובה - תגובה שלילית מנומקת

תגובה טובה - תגובה חיובית מנומקת